פושטק מספר

בחג הפועלים, באחד במאי, כל המפעלים והמשרדים היו חייבים לצעוד. עמדתי בקהל, ונהניתי להביט בצועדים במצעד. עמי, שהיה חולה כמה ימים, הצטרף אליי, וביקש שאומר לו מה היו שיעורי-הבית למחר. האפשרות לעזוב את המצעד לא מצאה חן בעיניי, אז אמרתי לעמי שגם אני צריך לצעוד במצעד, ואני רק מחכה לקבוצה שלי. למחרת בכיתה, המחנכת הקשוחה ביקשה מעמי להקריא מה כתב בשיעורי-הבית. "לא הכנתי כי הייתי חולה ולא באתי לבית-הספר", ענה עמי. המחנכת לא התרשמה והזכירה לו "בן דודך, טוביה, גר לידך. למה לא ביקשת ממנו?". קיוויתי שעמי לא יענה. הוא ענה. "ביקשתי מטוביה, אבל הוא בדיוק היה צריך לצעוד במצעד!". באותו הרגע רציתי שהאדמה תפער פיה ותבלע אותי.