פושטק מספר

כשנולדתי בקושי היה מה לאכול. אמא שלי סיפרה לי שנולדתי מאוד רזה, היא לא האמינה שאחזיק מעמד. אך דודה מינה, אחות של אמא אמרה. עוד...

גרנו בעיר סטניסלב, באוקראינה. היום העיר נקראת איוונו פרנקופסק. חיינו יחד עם דודה מינה בדירה אחת. זו הייתה דירה של שני חדרים גדולים ומטבח רחב עוד...

עמי ביקר אותנו לעתים קרובות. אהבתי מאוד להרגיז את אותו בגלל הבכי היפה שלו. במיוחד הרגיז אותו כשאמרתי ברוסית "אדיק טם גווזדיק" עוד...

פעם באתי לבקר את עמי אצל דודתו כי הוא לא בא לבית הספר. למדנו באותה כיתה. דודתו של עמי לא נתנה לי להיכנס עמי חלה במחלה מדבקת, עוד...

עמי היה תמים ואהבתי לעבוד עליו. פעם סיפרתי שאלוף רוסיה ברכיבת אופניים עבר על יד הבית שלנו והיה צמא, אז נתתי לו לשתות והוא עוד...

בחג הפועלים, באחד במאי, כל המפעלים והמשרדים היו חייבים לצעוד. עמדתי בקהל, ונהניתי להביט בצועדים במצעד. עמי, שהיה חולה כמה עוד...

יום אחד בגיל חמש מצאתי בקבוק דיו, והחלטתי שכדאי לטעום ממנו. עמי ראה אותי, ורצה ללגום גם הוא מהמשקה. נתתי לו לשתות, ואמרתי עוד...

יום אחד מצאתי אוצר שאמי הניחה במרפסת המטבח - שני בקבוקי שמן! באותם הימים, שמן היה יקר המציאות. נעלתי את דלת המרפסת, ולאט עוד...

אני ועמי עמדנו לפני העליה לכיתה א'. לכבוד המאורע, אמא לקחה אותי לספר שעשה לי קרחת, ובכיתי בלי הפסקה. נרגעתי רק כשעמי נכנס הביתה - גם הוא קירח ובוכה. הסתכלנו זה וזה ופרצנו בצחוק. כשהגענו לכיתה, ראינו שלכל הבנים בכיתה א' יש קרחת, ואז נרגענו סופית. עוד...

אמא שלי סיפרה לי איך התחלתי ללכת - ההורים של מי שעתיד להיות חברי הטוב ביותר, מישה שיפר, באו לביקור. עד הביקור עוד לא הלכתי, עוד...

אהבתי מאוד להדליק אש. נהגתי להצית ניירות בחצר של הבית, עד שהשכנים התלוננו. הורי החביאו את הגפרורים, אבל אני מצאתי אותם, והבערתי עוד...

בכיתה ד' הורים אמרו שאנחנו נוסעים לפולין, ממנה נחזור לשורשים. "ישראל" כלל לא נרמזה, ולא דוברה. עוד...

אבא נהג להאזין לרדיו, לתחנת קול ציון לגולה, כשראשו צמוד לרמקול. פעם שאלתי אותו למה הוא מצמיד את הראש ולא מגביר את הרדיו פשוט. עוד...

כשהייתי בן 7, אמא אמרה לי אני אמרה שעוד מעט יהיה לי אח. שמחתי מאוד שסוף כל סוף יהיה לי שותף לכדורגל. אחרי שאמא ילדה, נסעתי עוד...

אחי הקטן, מאיר, היה מתופף בחסד, ועוד לפני שהצליח ללכת, ידע לתופף בדיוק יוצא מן הכלל. עוד...

כשהייתי בן 11 וגרנו בבניין-מגורים בפולין, היה לי שכן בן-גילי, עולה חדש גם הוא. עוד...

ב-1957 לקחנו את החפצים הכי חשובים, ונסענו לפולין ברכבת משא. בנסיעה לא הייתה טיפת פרטיות - בקרון-המסע הייתה צפיפות גדולה עוד...

באזור של בית-הספר שהפך אכסניה זמנית, התחברתי במהרה עם ילדים פולנים, וטיילנו בסביבה הרבה. היה יער גדול בקרבת-מקום, שם גילינו עוד...

אחרי שבועיים בבית-הספר, עברנו לעיר בשם וולבז'יך, שבעברה הייתה עיר מכרות-פחם, ובהתאם, כל הבתים בה היו שחורים מאבק פחם. נרשמתי עוד...

במהלך השנה, הצטרף לכיתה שלנו ילד מקומי, שהוריו החליטו שמוטב שילמד עם יהודים, כי הוא יהודי. לא הייתה עם הילד החש שום בעיה, עוד...

אבא ניגש לאישה ברחוב, כדי לשאול משהו. תוך כדי שיחה, התברר שזו בת-דודה שלו, שהוא לא ראה מאז המלחמה. היא סיפרה שבזמן המלחמה עוד...

כשמאיר כעס, הוא נהג לרוץ לעבר שולחן לא יציב שהיה בביתנו, וניסה להפוך אותו. אמא ואני רצנו אחריו כדי להחזיק את השולחן, שלא עוד...

במאי 1959 שוב עלינו על רכבת מסע עם כל החפצים שלנו, הפעם בדרך לנאפולי, איטליה, משם נשוט לישראל. עוד...

הגיע יום הפלגה. עלינו על האוניה "תיאודור הרצל", והיא הייתה עצומה ממש כמו עיר. אמא, אבא, מאיר ואני, חלקנו תא עם עוד זוג מבוגר, עוד...

המשאית הובילה אותנו לירושלים, ומרחוק ראיתי בתים קטנים. אמרתי לעצמי מי גר בבית כזה קטן? הבתים הקטנים היו צריפי אסבסט, והם עוד...

במהלך החודש הזה, היו לנו מעט מאוד בגדים, ובכל יום עשינו כביסה ביד. עוד...

התחלתי ללמוד בכיתה ז'. לא הבנתי אף מילה. אמא ידעה עברית, אז היא עזרה לי להכין שיעורים. היו לי חברים מכל העדות, וידעתי לדבר עוד...

בבית החדש דפקתי עם היד על הקירות ושמחתי - קיר אמיתי, לא עוד אסבסט שזז עם כל לחיצה. למרבה השמחה, כשעברנו לנתניה, הגיעו לארץ עוד...

לפני שהתגייסתי לצבא, מישקה הזהיר אותי ואמר "לך לכל מקום, רק לא להנדסה קרבית. מפוצצים שם דברים, וזה מסוכן". הגעתי לבסיס הקליטה עוד...

במהלך הטירונות, שנמשכה חצי שני, יורם ואני הייתי באותה מחלקות שונות באותה פלוגה. היה קשה, עברנו השפלות והרבה טרטורים, אבל עוד...

בסיום הטירונות יורם שובץ בפלוגה מבצעית ואני הלכתי לקורס מ"כים בדרום הארץ ,זה היה קורס חי"ר. עוד...

בכל הארץ היה מתח - תלמידים חפרו שוחות בבית הספר, ומבוגרים חפרו שוחות ליד הבתים. עוד...

את ציפי הכרתי בחתונה של אחד מהחבר'ה בשכונה. היינו חבורה מגובשת, ובערבים ישבנו על הגדר, מספרים בדיחות ומשחקים משחקי-חברה. עוד...

בדיוק שנה אחרי החתונה, נולד רונן, ילד יפהפה. בגיל עשרה חודשים, כבר התחיל ללכת. רונן הרכיב מלגו דברים שלא עשיתי בחיים. עוד...

המשפחה ממשיכה לגדול אחרי מילואים של יותר מחודש, חזרתי הביתה ב-1974, ללידת ערן, שנולד כשרונן היה בן ארבע. הילד קם בבוקר עם עוד...