פושטק מספר

במהלך הטירונות, שנמשכה חצי שני, יורם ואני הייתי באותה מחלקות שונות באותה פלוגה. היה קשה, עברנו השפלות והרבה טרטורים, אבל כל אחד לקח את החוויה אחרת - יורם סבל מאוד, כי מאוד פינקו אותו בבית, בעיקר סבתא שלו; אני, מצד שני, הסתדרתי עם הטירונות לא רע בכלל. אמרתי בבית שהטירונות לא קשה ושהאוכל טוב, בעוד שבבית של יורם, הוא סיפר את ההיפך.

באחד הימים הפלוגה יצאה לשטח, וכל מחלקה התמקמה על גבעה אחרת. ישנו באוהל סיירים - שניים באוהל. בשעות הלילה, כשהמחלקה שלי כבר ישנה, שמעתי ריצת חיילים. שוב מציקים למחלקה של יורם - "שלושים שניות ירדתם למטה". יצאתי מהאוהל שלי, ונכנסתי לזה של יורם. הכרתי את המפקד הדפוק שלהם, וידעתי למה הוא מסוגל. כל שלושים שניות הוא הנחית עליהם פקודה משונה אחרת - להביא מהאוהל כף, מזלג, צלחת! כששמעתי מה המפקד רוצה הפעם, הכנתי את הפריט ליורם. הוא הגיע מתנשף לאוהל ותוך כדי ריצה צעק לי "טוביה, כף!". אז עוד שמעתי טוב מאוד, והכף כבר הייתה מוכנה. המפקד שלהם הריץ אותם שעה, ואחריה ישנו שינה מתוקה.

בזמן הטירונות נתנו לנו לישון מקסימום ארבע שעות בלילה, וכשהגעתי הביתה בסוף-השבוע, ישנתי כל הזמן, למעט הפסקות לארוחות, אליהן אמא העירה אותי. למרות הקשיים, נהניתי, בעיקר מהפיצוצים.

פעם התכוננו למסדר - כל טירון סידר את המיטה שלו והניח עליה את הציוד שלו. הגיע המפקד התורן, והחליט להריץ את המחלקה - "תוך שלושים שניות, כולם החוצה עם קיטבג". כולנו רצנו החוצה עם הקיטבג, אבל משום שלא עמדנו בזמן, המפקד התורן הריץ אותנו לאוהל להביא חגור ורובה בשלושים שניות. כך המפקד התורן המשיך להריץ אותנו להביא פריט אחר, בכל פעם. החלטתי שאם הוא יפקוד עלינו להביא מזרון, לא אביא אותו. אחרי כמה וכמה הרצות, המפקד התורן באמת פקד עלינו להביא מזרון. כל המחלקה רצה לאוהל, ורק אני נשארתי לעמוד במקום. זה היה המפקד הכי קשוח בפלוגה וכולם פחדו ממנו, אבל החלטתי שלא אפרק את המיטה המסודרת.

המפקד הסתכל עליי וצעק "מה אתה עושה פה?!". עניתי לו בשקט שאני לא מביא מזרון, ולא חשוב לי מה יהיה המחיר על סירוב הפקודה. דבר כזה עוד לא קרה למפקד, והוא היה המום לרגע. כעבור שניה הוא התעשת ושאג עליי לעמוד בצד. חיכיתי, בזמן שהוא טרטר את חבריי, ופקד עליהם להביא גם את המיטות. אחרי שהן היו בחוץ, הוא שחרר את החיילים ופנה אליי, פוקד "תביא מיד שני קיטבגים, ורוץ ברחבת המסדרים". שמחתי שזה העונש שהוטל עליי, ורצתי עד שנמאס למפקד, והוא שחרר גם אותי. חזרתי לאוהל, וראיתי את כל החבר'ה מסדרים מיטות מחדש, בזמן שאני נחתי על המיטה, מאושר שיצאתי בזול.