פושטק מספר

את ציפי הכרתי בחתונה של אחד מהחבר'ה בשכונה. היינו חבורה מגובשת, ובערבים ישבנו על הגדר, מספרים בדיחות ומשחקים משחקי-חברה. בערב החתונה, החבר'ה החליטו לא להגיע, לא זוכר מאיזו סיבה.

עמי הגיע לחתונה המיוחד מהצבא, והתאכזב. אמא אמרי לי שזה לא בסדר לא ללכת, שזה יאכזב את עמי, אז הלכנו לחתונה. הגענו באיחור קל, אז הושיבו אותנו בסוף האולם, בשולחן האחרון.

פגשתי חבר מבית הספר היסודי, שהציע לי להכיר את בת-דודתו, שיוצאת עם בחור שלא מוצא חן בעיניו. הסכמתי, אבל פתאום ראיתי בלונדינית יפה שמסתכלת עליי, חשבתי לעצמי "אתה מסודר". בינתיים הצטרפה לשולחן שלי ושל עמי משפחה - זוג עם ילדה בת שש-עשרה. התחברנו עם המשפחה החדשה, שתינו וצחקנו. האבא היה בדרן, בעיקר אחרי ששתה.

התחילו הריקודים, והלכתי לחפש את הבלונדינית מקודם, והנה נעמדת לידי הילדה של הזוג מהשולחן, עם מבט של רעב לריקודים. הייתי בחור טוב, אז הזמנתי אותה לריקוד. נגמר השיר, והיא עדיין לידי, עם המבט שלה. המשכנו לרקוד כל הערב, ובסופו התברר לי שהיא אחרי צבא, ולא בת שש-עשרה, כמו שחשבתי. התחלנו לצאת, ואחרי שנה התחתנו.