פושטק מספר

במהלך השנה, הצטרף לכיתה שלנו ילד מקומי, שהוריו החליטו שמוטב שילמד עם יהודים, כי הוא יהודי. לא הייתה עם הילד החש שום בעיה, אבל כנראה שהפרצוף שלי לא מצא חן בעיניו, כי הוא התחיל להציק לי. הוא למד אגרוף, ועשה תנועות של מתאגרף כשהוא כמעט נוגע בפניי. הגוף שלו היה מוצק ושרירי, ואני הייתי רזה, ופחדתי ממנו.

אחרי הגשם, בילינו את ההפסקה בבית-הספר בחצר, שם חילקו לכל התלמידים גזרים. התלמיד החדש ראה את הגזר שלי, ורצה דווקא אותו! סירבתי לתת לו אותו, והחדש התחיל לרדוף אחרי, עד שהגענו לכיתה. שם הוא נעמד מולי ואמר לי "בוא נתאגרף!". הקרב היה גם על הגזר וגם על הבוץ שעף מהנעליים שלי עליו, בזמן המרדף. באותו הרגע, נכנס לכיתה הילד שאבא שלו היה בבית-הסוהר, שרק אני שיחקתי איתו במחנה הקודם בפולין. זו הפעם הראשונה שראיתי אותה בבית-הספר, מסתבר שהוא הגיע לאותה העיר. הוא לקח אותי הצדה ואמר לי "אל תפחד. תכניס לו אגרוף, ואני אשמור מהצד - אם תהיה בבעיה, אפריד ביניכם". חובב-הגזרים היה הילד הכי חזק בבית-הספר, ולמרות שבתוכי הרגשתי שאני רועד מפחד, מבחוץ שמרתי על קור-רוח. הבריון שלי התחיל להתקרב אליי, תוך כדי פוזות של אגרוף, ואני בזריזות הכנסתי לו אגרוף, שהפיל אותו. נבהלתי, אבל הוא קם, ניגש אליי ואמר לי "כל הכבוד", שאחריו הפכנו לחברים טובים, שפוחדים זה מזה. אז גם הוא הפסיק להציק לי וגם היו לו הרבה ספרים בפולנית, מהם זכיתי ליהנות. אחי הקטן, מאיר, למד פולנית במהירות מרשימה, ודיקלם ספרים שלמים בלי אף טעות. היה לו זיכרון יוצא מהכלל!