פושטק מספר

באזור של בית-הספר שהפך אכסניה זמנית, התחברתי במהרה עם ילדים פולנים, וטיילנו בסביבה הרבה. היה יער גדול בקרבת-מקום, שם גילינו באחד הסיורים שלנו קסדות חיילים נאצים עם חורי קליעים! אביו של אחד הילדים ישב בבית-סוהר, ולכן על שאר הילדים נאסר לשחק איתו. לי לא היה אכפת, ושיחקתי גם איתו, והוא אף לימד אותי לרכוב על אופניים.

ליד בית-הספר היה מחנה-צבא פולני, בו הייתה בריכת-שחיה מגודרת, שלא הייתה בשימוש. בדרך חזרה מעוד טיול ביער, ראינו ילדים עומדים ליד הבריכה וצועקים. רצנו לשם, וגם החיילים הפולנים מיהרו לברר מה העניין. הסתבר שאחד הילדים נפל לבריכה, ונעלם במים העכורים. החיילים קפצו לבריכה וחיפשו אותו, והצליחו למצוא אותו אחרי עשר דקות, כשהוא לבן. הנשימו אותו עד שהגיע אמבולנס. הכרתי את הילד, הוא בא איתנו ברכבת מרוסיה לבקר את דודה שלו, שעבדה במטבח בית-הספר. הדודה, שהגיעה אף היא, מיררה בבכי, צועקת "מה אגיד לאחותי?". התברר שהילד נפטר.